ודנ"ח

מרכז התערוכה של כל רוסיה
	שער הכניסה הראשי למרכז התערוכות ומעליו "פסל נהג הטרקטור ואשת הסובחוז"
מידע כללי
סוג	פארק, תערוכה, אטרקציה תיירותית, סימן נוף
מיקום	נפת אוסטנקינו
מדינה	רוסיה
בעלים	עיריית מוסקבה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1935
תאריך פתיחה רשמי	1 באוגוסט 1939
אדריכל	ויאצ'סלב אולטרז'בסקי
סגנון אדריכלי	קלסיציזם סטליניסטי
קואורדינטות	55°49′47″N 37°37′56″E
	http://vdnh.ru/en/
	(למפת מוסקבה רגילה) ודנ"ח

ודנ"ח (קיצור של Выставка достижений народного хозяйства, תערוכת הישגי המשק העממי) הוא מרכז ירידים ותערוכות בינלאומי הנמצא בנפת אוסטנקינו במוסקבה, בירת רוסיה, המוכרז בתור רובע עצמאי בתוך מוסקבה. זהו מרכז התערוכות והירידים הגדול בעולם ובו מעל 400 מבנים. לאחר נפילת ברית המועצות המקום משמש בעיקר לירידים בהם נמכרים מוצרים לבית.

עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...

סגירה

בשנים 1993–2014 נקרא בשם מרכז התערוכה של כל רוסיה (ברוסית: Всероссийский выставочный центр - נקרא גם מרכז התערוכה של כל הרוסים).

המרכז היה חברה רשמית הנסחרת בבורסה של מוסקבה עד שהועבר בשנת 2014 לבעלות עיריית מוסקבה.

מאז שנת 1991 המרכז חבר בהתאחדות הבינלאומית לתערוכות וירידים "IUEF" ובהאיגוד העולמי לעשיית התערוכות "UFI".

מרכז התערוכות הוקם באופן רשמי ב-17 בפברואר 1935 בשם "התערוכה של האיחוד החקלאי" (ВСХВ) (רוסית: Всесоюзная Сельско-Хозяйственная Выставка), בתור "עיר תערוכות" (בדומה אל "יריד המזרח" שהתקיים בתל אביב) עם רחובות ומרחבים ציבוריים, דבר שהיה מאוד נפוץ בשנות ה-30 של המאה ה-20 באתר שנקרא אז פארק אוסטנקינו באחד מפרבריה הצפוניים של מוסקבה ששולב לאחר מכן בגבולות העיר. בשנת 1935 הוכנה תוכנית אב לתכנון מרכז התערוכות על ידי האדריכל ויאצ'סלב אולטרז'בסקי שאושרה בשנת 1936. הפתיחה הרשמית אמורה הייתה להתקיים בחודש יולי 1937, למרות זאת התוכניות לא יצאו לפועל לפי לוח הזמנים שקבע יוסיף סטלין, ולאחר שלושה שבועות לפני המועד האחרון של הפתיחה נאלץ סטלין באופן אישי לדחות את הפתיחה הרשמית בעוד שנה אחת (לאוגוסט 1938). עבודות הבנייה לא הושלמו במועד וחלק מן הביתנים שהוקמו וכן שער הכניסה החדש נהרסו על מנת להחליפם במבנים מתאימים יותר (על רוב הביתנים נמתחה ביקורת על כך שלא היו בהם חלונות). על פי התוכנית המקורית של המתכנן, הבניינים הוקמו מעץ, אולם בשנת 1938, ועדה ממשלתית בחנה את הבנייה והחליטה כי מבנים מעץ נחשבו צנועים מדי, וזמניים מדי. מתכנן האתר ויאצ'סלב אולטרז'בסקי נעצר (ושוחרר בשנת 1943) ולאחר מכן תכנן את שער הכניסה הראשית בפתיחה המחודשת.

באוגוסט 1938 הודיע ניקיטה חרושצ'וב בנאום בסובייט העליון כי האתר אינו מוכן, ודחה את זמן הפתיחה לאוגוסט 1939. הפתיחה הרשמית נערכה ב-1 באוגוסט 1939 ומדי יום ביקרו במקום כ-40,000 איש. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 האתר נסגר עד לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

בכניסה הראשית של מרכז התערוכות למול השער הראשי הוצב על בימה גבוהה הפסל המפורסם "העובד ואשת הקולחוז", המציג דמויות ענק של גבר ואשה המחזיקים יחד פטיש ומגל. הפסל, שגובהו 25 מטרים, נוצר על ידי הפסלת ורה מוחינה והוצב במקורו על גג הביתן הסובייטי בתערוכה העולמית של פריז (1937). הפסל המפורסם הופיע על הלוגו של אולפני מוספילם במוסקבה ובפתיח של סרטי תעמולה סובייטיים.

ביתני הארצות:

ביתן קירגיזסטן
ביתן בלארוס
ביתן אוזבקיסטן - ברקע הגזיבו שהוקם בכניסה לביתן
ביתן קרליה
ביתן אוקראינה
ביתן צפון קווקז
ביתן טורקמניסטן
ביתן ארמניה

הפתיחה המחודשת 1948–1959

בחודש אוקטובר 1948 הורתה הממשלה לחדש את המקום ולפתוח אותו מחדש בשנת 1950. הפתיחה המחודשת נדחה שוב יותר מפעם אחת, והפתיחה המחודשת התקיימה בשנת 1954 (עדיין בתור תערוכה חקלאית בלבד). בשנת 1959 שונה שמו של מרכז התערוכות ל"תערוכת ההישגים הלאומיים לכלכלה" או בקצור ВДНХ. ושונה יעודו למרכז תערוכות של הישגים טכנולוגיים, מדעיים וכלכליים. בשנת 1989 היו במרכז התערוכות 82 ביתנים בשטח כולל של 700,000 מ"ר. כל ביתן הוקדש לענף מסוים, כגון "ביתן הנדסה" (1954),"ביתן החלל" (1966),"ביתן האנרגיה אטומית" (1954), "ביתן החינוך העממי" (1954), "ביתן אזורי התעשייה המרכזיים" (1955), "ביתן האלקטרוניקה של הרדיו" (1958), "ביתן מועצת התרבות" (1964).

בתקופת ברית המועצות, אירח המרכז מדי שנה למעלה מ-300 כנסים לאומיים ובינלאומיים ותערוכות רבות, וכן סמינרים ומפגשים של מדענים ואנשי מקצוע בתעשייה. אירועים אלה משכו כ-11 מיליון מבקרים מדי שנה, ובהם 600,000 אורחים מארצות חוץ. בביתן האלקטרוניקה של הרדיו שכנה תערוכה ייחודית של ארגון ES EVM (הארגון הסובייטי המקביל של IBM).

לאחר נפילת ברית המועצות

בשנת 1992 לאחר נפילת ברית המועצות החליף מרכז התערוכות את שמו מ-ВДНХ ל-ВВЦ והרחיב את שטחו בתוספת 2,375,000 מ"ר מתוכם 266,000 מ"ר המשמשים תערוכות מקורה. שטחו של המקום גדל וכיום ישנם כ-400 מבנים. ביתני הארצות והאיגודים החקלאיים הפכו לביתנים של חברות מסחריות ושל איגודים מקצועיים של רוסיה. תחזוקה לקויה של הפסל "הפועל ואשת הקולחוז" גרמה לפירוק הפסל שעמד על בימה גבוהה מול הכניסה הראשית לצורך שיפוצים והצבתו מחדש בשנת 2009 על הביתן הסובייטי המשוחזר. בשנים 2010–2011 נערכה תחרות לביצוע עבודות הרחבה וחידוש של המתחם. בסופו של דבר לאף הצעה לא הוענקה זכייה בפרויקט.

המרכז איבד חלק גדול מנפח הפעילות שלו לאחר הקמת מרכז התערוכות החדש של מוסקבה "פארק התערוכות והירידים סוקולניקי" שהוקם בתוך פארק סוקולניקי לא הרחק משם בצפון העיר. ולאחר מכן "מרכז אקספו מוסקבה", שהוקם על נהר מוסקבה במרכז העיר.

בשנת 2014 המרכז הועבר לבעלות עיריית מוסקבה וזו שינתה את שם המרכז לשמו ההיסטורי, בתמיכת תושבי העיר שתמכו בהצעה בהצבעה שנערכה באינטרנט. עיריית מוסקבה הודיעה באופן רשמי על שיקום המבנים ושחזורם של מבנים ישנים, ובשנת 2015 נפתח ביתן חדש עבור בעלי חיים ימיים המכונה מוסקוואריום.

בשנת 2017 הורחב השטח של המרכז על חשבון "פארק אוסטנקינו".

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא משפטים ארוכים מדי, תאוריות טרחנית ולא אנציקלופדית, שגיאות תחביר.

מרכז התערוכות הוקם לפי חזונו של יוסיף סטלין להקים מרכז תערוכות בדמות עיר סובייטית שתפאר את האידאולוגיה הסוציאליסטית והקומוניסטית, המקום שנבחר להקים את מרכז התערוכות היה בעבר פארק גדול בפרבר צפוני של מוסקבה שנקרא אוסטנקינו והמתכנן הראשי היה האדריכל ויאצ'סלב אולטרז'נסקי. המתחם נבנה סביב שדרה ראשית שהתחילה בכיכר הכניסה והמשיכה אל הכיכר המרכזית שהוקמה בצורת "משושה" (כיכר ידידות העמים) בה בנוי הביתן הראשי, את השדרה חוצים רחובות צולבים קטנים יותר ובאזור השדרה הראשית תוכננו כל ביתני הארצות, האזורים והערים.

בכניסה לביתן אוזבקיסטן הוקם גזיבו גדול ומתחתיו בריכת נוי וספסלים. בנייתו של ביתן מספר 3 ליד שער הכניסה הדרום-מערבי לא הושלמה מעולם והוא נישאר נטוש עד היום. בכיכר המרכזית הוצבה מזרקה מפורסמת בשם "מזרקת ידידות העמים" שנועדה לפאר את עמי ברית המועצות, משם השדרה ממשיכה ומתרחבת עם מזרקות קטנות בצדדים ועם מזרקה גדולה נוספת הנקראת "מזרקת פרח האבן" הניצבת בחזית ביתן אוקראינה. אחר כך ישנה כיכר נוספת הקרויה "כיכר התעשייה" הנצבת בכניסה ל"ביתן החלל והתעופה" בה עומדים כיום חללית ווסטוק ולפניה מטוס טופולב Tu-154 שהוצבו בה בשנות ה-60 לאחר שהביתן הפך להיות מ-"ביתן המיכון החקלאי" ל-"ביתן החלל". עד שנת 1948 גם עמד במקום פסל גדול של סטלין שעמד בתחילה על נהר מוסקבה במרכז העיר. חלקו הצפוני של מרכז התערוכות קיים אזור משותף של "הגנים הבוטניים של האקדמיה הרוסית למדעים" הנמצאים בסמוך ובו נמצאים ביתנים חקלאיים ובריכות צמחייה בהם נמצאים "גני מישורין" וגם "מזרקת שיבולת הזהב", כל המזרקות במרכז התערוכות מצופות זהב. ישנם גם פסלים רבים הפזורים ברחבי האתר ובעיקר פסלים של מנהיגי ברית המועצות לשעבר. בנוסף ישנם במקום גם בתי קולנוע, בתי קפה, ביתני תיאטרון ואף כנסייה שהוקמה לאחר נפילת ברית המועצות. בחלקו הדרומי של האתר ליד הכניסה הראשית נמצאים מתקני שעשועים וביניהם גלגל הענק "מוסקבה-850" שהוקם בשנת 2004 לכבוד 850 שנה לעיר מוסקבה, מלבד זאת הוקם גם מחדש הביתן הסובייטי שהיה בתערוכה הבינלאומית "אקספו 67" שנערכה בשנת 1967 במונטריאול שהפך להיות "ביתן מוסקבה". את כל המבנים ואת המזרקות תכננו אדריכלים סובייטיים ואת המזרקות עיצבו אומנים סובייטיים, חלקם עוצבו בסגנון "קלסיציזם סטליניסטי" וחלקם בסגנון "עוגת החתונה" כגון "הביתן הראשי" (בדומה לשבע האחיות של סטלין) שאפיינו את האדריכלות הקומוניסטית שהייתה מפורסמת אז בברית המועצות ובארצות קומוניסטיות. בשנת 2008 הוקם "ביתן הקונסטרוקטיביסטים הגדולים" שנועד לשחזר את ה-"ביתן הסובייטי" המקורי מ-1937 שעמד מול "הביתן הנאצי" בתערוכה שהתקיימה באותה השנה ביריד העולמי בפריז ובשנת 2009 הוצב מעליו פסל "הפועל ואשת הקולחוז" המשופץ, באותה השנה הוקם גם "ביתן רוסיה" מאחורי ביתן מוסקבה ובצמוד לשער הכניסה הישן, וזהו הביתן הגדול ביותר שהוקם במרכז התערוכות עד כה. בשנת 1954 הוקמו השערים ושער הכניסה הראשי ומעליו "פסל נהג הטרקטור ואשת הסובחוז" שעמד בעבר על מגדל ליד השדרה הראשית בצמוד לביתן המרכזי שהוקם באותה השנה. למרכז התערוכות כיום ישנם 6 כניסות וכיום ניתן גם לשכור אופניים או מכונית בהם ניתן לטייל באתר. באתר ישנה גם תחנה מטאורולוגית למדידת האקלים ומזג האוויר, בנוסף ישנו גם מוזיאון קטן בכניסה הראשית המספר את תולדות האתר.